יום המשפחה – תובנות 2023

אז היום זה יום המשפחה. היום הפידים שלנו מלאים בהרבה תמונות יפות של משפחות והעצמה של משפחות וכמה נפלא זה משפחה, שנותנת לנו כח ואנרגיה, ואנחנו עושים הכל בשבילה. זה הכל נכון כמובן.

אבל משפחה בכלל, והורות במיוחד, מגיעה עם מטען גדול – שק ענקי של משהו שנקרא רגשות אשם. השק הזה מתחיל להתמלא מיד כשאנחנו הופכים להורים והוא מתמלא מהר.

חלק גדול מההוויה ההורית סובבת סביב התחושה שאנחנו מפשלים ונכשלים. כשאין לנו מספיק סבלנות, כשאין לנו מספיק אנרגיה, כשאנחנו לא נמצאים איתם מספיק, אנחנו לא מאפשרים להם מספיק עצמאות, או אם הרמנו את הקול למרות שנשבענו שלא נעשה את זה יותר, אם חלילה התערבנו להם בויכוח למרות שלא היינו צריכים, וכשלא התערבנו זה נגמר רע.

כל מה שקשור לתזונה, מגיל ינקות ועד גיל בגרות, זה מסלול מכשולים ארוך ובלתי אפשרי, שלא לדבר על שינה, התפתחות פיזית והתפתחות קוגניטיבית.

הם גדלים ושואלים הרבה שאלות ולנו הרבה פעמים אין את התשובות הנכונות. ולפעמים זה מרגיש שמסביבנו העיניים פתוחות עלינו ואנחנו לא מפסיקים לטעות.

לפעמים יש גם את הימים שכל הכוכבים מסתדרים, ואנחנו כמו מנצחים בתזמורת הרמונית, כאילו הבחירות שלנו זה בול מה שהם צריכים…ואז טפו טפו טפו דיברנו מהר מידי…ושוב הלילה היה זוועה, הבוקר היה כאוטי….ואין חוברת הפעלה שתדריך אותנו. אלה החיים, זאת המציאות…בסופו של דבר, אף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים, מה נכון ומה לא. נזרקנו למים עם אינטואיציה, עם זכרונות עמומים מהילדות שלנו וההורות שאנחנו חווינו כילדים, בלי נסיון, עם בן או בת זוג שלא תמיד חושבים כמונו ועם גוגל.

זה ממש לא פשוט. האתגרים נזרקים עלינו בלי הפסקה ולפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה לעשות ריסטארט ולקבל קצת שקט. או לפחות עוד הזדמנות, לעשות דברים קצת אחרת, להיות יותר מדוייקים, יותר רגועים, יותר כמו בספר של מדריכת ההורים, או כמו בהדגמה של יועצת ההנקה או כמו בסרטון של יועצת השינה.

איך צולחים את זה? אין לנו תשובה חד משמעית, אבל כן צריך לנשום, לדבר, לחבק ומה שבטוח, צריך להתמיד. להתמיד באהבה, להתמיד ברצון הטוב, להתמיד בנכונות לסלוח לעצמנו ולהתמיד בניסיון להשתפר. אנחנו כבר עושים את זה שתיים-עשרה וחצי שנים, עם שלושה ילדים ונוגילי אחת ומקווים שההתמדה הזו היא מה שהילדים שלנו רואים כל יום ונוכחת מבעד לכל קושי שצץ בדרך.

באהבה מאיתנו,

מאיה ורועי