In memory and honor of holocaust victims and survivors

‎אתמול זכיתי לשמוע את עדותה של ניצול שואה במסגרת ׳זכרון בסלון׳, היא סיפרה שהיתה בת 12 בפרוץ המלחמה. גם אני דור שלישי לניצולי שואה, אבל לא גדלתי סביב סיפורי גבורה וסיפורי השרדות. אצלנו לא דיברו. לא להזכיר ולא לשאול. ועכשיו אני רוצה כל כך לשאול אבל כבר אין את מי…אתמול הקשבתי לשורדת שואה בת 94 שהקדישה את כל חייה לתיעוד ולמורשת. היא סיכמה את עדותה בכך שאסור להפסיק לספר…היא סיפרה שמה שהחזיק אותה היתה התקווה! שאסור אף פעם בכל קושי בחיים לאבד תקווה. אם מאבדים תקווה מגיעים למקומות לא טובים, כך היא אמרה…. היא היתה רק בת 12 בפרוץ המלחמה והבת שלי היום בת 12. אסור לאבד תקווה. .
לזכור ולא לשכוח 🕯

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *