אחים..מערכת היחסים הארוכה ביותר

רק האחיות והאחים שלנו מכירים אותנו בכל שלב בחיים – מלידה, גן, כיתה א’, חוגים, בגיל ההתבגרות, צבא, נסיעה לטיול הגדול,חתונה….וזה עוד ממשיך…. לטוב או לרע, זאת מערכת יחסים לכל חיים….
הקשר הזה מחזק, מלמד ויכול להשפיע ולתת להם תחושת בטחון ואמון…
גם כשהם רבים ואולי דווקא בגלל הריבים

אז כמה ילדים היית רוצה? מה הוא האידיאל שלך? שניים? בן ובת? שלוש בנות? ארבעה?

מה הוא ההפרש גילאיים האידיאלי בין ילדים? שלוש? שנתיים? צמודים?

אז ככל הנראה
כל אחת והאידיאל שלה
אם יש בכלל דבר כזה
אידיאל.
לפעמים יש לי מחשבה אם היה לי רק ילד/ה אחד/ת
אולי הייתי יכולה לתת לו/ה ככ הרבה יותר…

ונכון שהם מקבלים כל כך הרבה גם אחד מהשני וגם מהלמידה לראות אותי מתמרנת בין כולם…
אבל בכל זאת…הייתי יכולה אולי לתת להם הרבה יותר ומפתחת אינדיבידואלית הרבה יותר.
אני גדלתי עם שתי אחיות…וכילדה זה היה האידיאל שלי, היה לי ברור שגם לי יהיו שלוש בנות…אחרי נגה רציתי להביא לה אחיות…וכל פעם הגיע אח…
היום זה מצחיק אותי שבכלל היה לי חשוב, ובכיתי בכל פעם שגיליתי שיש לי בן…(אולי בכיתי על כך שהפנטזיית הילדות שלי מתמוססת)…
כל ילד עולם ומלואו וכל תוספת למשפחה היא מטלטלת ומלמדת.

הלידה של נגה היתה ראשונית, קיסרי מתוכנן (ממש לא רציתי ותכננתי) בגלל מצג עכוז.
הלידה של עידן היתה רגילה, חויה מתקנת.
הלידה של עברי (הבן השלישי), היתה הכי מאתגרת בשבילי, גם היתה קיסרי, החלמה קשה יותר, דכדוך אחרי לידה, קושי בהנקה ובכל ההסתגלות בבית עם תינוק קטן שלא רוצה לינוק, שני ילדים קטנים ועסק.
לקח לי הרבה זמן לשחרר את הרצון לתיקון נוסף…הריי בראשי יש לי שלושה ילדים, אבל בפועל החוויה עם השלישי היתה מאתגרת…משהו בליבי כאילו לא היה שלם…אין לנגה אחות, אין חווית לידה מתקנת…